<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תשא</h1>
<h2>דף יז:</h2>
פתחיה על הקנין. בא וראה כמה כחו של אותו האיש, שהיה פותח דברים ודורשן ויודע שבעים לשון. תני סנהדרי שיש בה שנים לדבר וכולן לשמוע הרי זו ראויה לסנהדרי, שלשה הרי זה בינונית, ארבעה הר"ז חכמה, וביבנה היו בה ארבעה, בן עזאי, ובן זומא, ור' חנניה בן כינאי, ור' אליעזר בן מתיא. אמר ר' חסדי פעם אחת יבשה ארץ ישראל וקלטו מגגות צריפין. אמר ר' יוסי בי' ר' אבין פעם אחת נשדף כל העולם כולו, ולא היו יודעין מהיכן להביא [העומר] והוה תמן חד (אלים) [אילם] והוה ידיה על עיניה, וחד ידיה על סיכרא אייתיניה לפתחי', אמר להון, אית אתר דמיתקרי עין סוכר, סוכר עין, אזלין לתמן, ואשכחין שלש נשים שהביאו קיניהן, חד אמרה לעינתי, וחד אמרה לימתי, וחד אמרה (לזיותי) [לזיבתי], זו שאמרה לעינתי סברין ששופעת כמעין אמר להון בעינא סכנת, זו שאמרה לימתי סברין מימר ששופעת כים אמרה להון בימא סכנת, זו שאמרה לזיותי סברין מימר (זיווה) [זיבה] ממש, אמר להון זאב בא ליטול את בנה.
